<h1>באיסורי הנאה</h1>
<h2>דף נו:</h2>
דורש טוב ודובר שלום לאחיו, ובצדק ובמישור ארחיו, ארי שבחבורה, בקי בחדרי תורה, החכם הנדיב ר' אברהם נ"ר, אתה כגבור שלום, וכל אשר לך שלום, כנפש אחיך נאמן אהבתך, הדורש בשלומך וטובתך, המודיעך כי הגד הוגד אלי את אשר עשית לאחינו אשר בא לחסות תחת כנפי חסדך ביום אשר גרם החטא ונפל בחבלים גורלו אשר יצאו מכם אנשים למולו ויוציאו מפתחותיו מאצילי ידיו עם בני החצר בתוך ימי מרודו וחבלו. ואתה אחי את נפשך הצלת ודרך טובים וארחות צדיקים שמרת ועל הנועדים עליו חמתך שפכת. ייטיב השם אליך כלבבך, ולכל הטובים בלבותם. והמטים עקלקלותם יוליכם הצור אל פועלי האון ושלום על ישראל.
ועתה אדני אשר בך אתפאר ובמעלתך אתהדר, הנני נזקק להשיב על שאלתך אשר שאלת, כי ידעתי אחי ידעתי כי בא לנסותנו לדעת אם עדיין לחלוח תורתנו קיימת ועמנו עוז וגבורה לצאת ולבא כמאז במלחמתה של תורה ולא דבר רק הוא אצלנו, והכל גלוי ומבואר עמנו, אין נסתר מנגד פנינו, ושאלתך נעלמה מנגד עינינו. וחקרנוה כן היא, לא מעבר לים היא. וחלילה לי מעשות זאת לחלוק ולקנטר על חברותיך המתוקות והערבות, ולעבור עלי רוח קנאות על מדברותיך הטהורות והערבות וטובות. ומי יתן כל העם חכמים ונבונים, וישפוך הצור את רוחו עליהם לדרוש התורה כהלכה ולשבעים פנים.
וגם אמנם ידעתי כי המעשה אשר שאלת לא בא לידכם ולא נעשה כזאת בתוככם, ומלבבך אתה בודה, וביום אשר היית פנוי ממלאכתך אשר בשדה, נתת לבך לדקדק ולקרא בספריך, ואולי מצאת הוראה אשר נעלמה מקדם מנגד פניך והיתה בעיניך לאשה חדשה, נערה בתולה ואיש לא ידעה, וחפצת בה לקחת אותה לאשה, ובאת היום להראות העמים והשרים. ואם הנערה יפת תאר וטובת מראה באמת נתנה היא מקדם לשמואל הרואה, בתוך קהל ועדה, להכין אותה ולסעדה.
ולמען תדע כי דברי כנים ונכונים, הבאת אליך עדים נאמנים. ואדון השלום יענה שלום תורתך ושלום הנלוים בצל קורתך. כחפץ הסר למשמעתך נאמן אהבתך. שמואל ב"ר יוסף ב"ר שלמיה מכת"ם.
אגרת ראשונה שהשיב ר' שמואל לר' אברהם נר"ו שאלת ממני אחי, בישראל שהחליף ירקות בחמץ משש שעות ולמעלה, אם הירקות אסורות הן לאכול וליהנות מהן, או מותרות הן אפילו לכתחלה, אחר שחמץ אינו תופס את דמיו. ומאי דאמרינן [קדושין נ"ו ע"ב] מכרן וקדש בדמיהן מקודשת, מספקא לך אי דוקא קדש בדיעבד, אבל לכתחלה אין לו לקדש בדמיהן. או דילמא אפילו לכתחלה מקדש בדמיהן מאחר שמכרן שהרי חמץ אינו תופס את דמיו. ע"כ שיטת שאלתך.
ועתה דע לך כי זה כמה ימים עמדתי בדבר זה. וכך דעתי נוטה, דההיא דמכרן וקדש בדמיהן דוקא בדיעבד, אבל לכתחלה אסור לקדש באותן דמים. ומהך דמסכת נדרים פרק השותפין [מ"ז ע"א] גמירנא לך מכמה שנים, דאמרינן התם גבי קונם, מהו בחלופיהן, ובעי התם למיפשט ממתניתין דמכרן וקדש, ודחינן התם, הכא נמי לכתחלה הוא דלא הא דיעבד שפיר דמי. וההיא ודאי אקדש קאי, דדיעבד דוקא אבל לכתחלה אסור לקדש. דאי אמכרן קאי, דדוקא מכרן אבל לכתחלה אין לו למכור, בהא ודאי ליכא לפרש הכי, דהיכי ניסוק אדעתין מעיקרא דלכתחלה מותר למכור, הא זיל קרי בי רב הוה דכל איסורי הנאה אסור למכרן. ונבלה דוקא והדומה לו אמרה תורה [דברים י"ד] או מכור לנכרי. אבל איסורי הנאה אסור למכור, דמה שמותר בנבלה אסור (בהנאה)
